החלטה בתיק ת"א 1219-07

בבקשה שלפני מבקש התובע להורות על חידוש ההליכים בתיק שבכותרת בעקבות סיום ההליכים בבית המשפט העליון (ע"א 4340/06).

לציין כי הערעור הוגש על-ידי התובע לבית המשפט העליון על פסק דין מיום 10.4.06 שניתן בבית משפט זה מפי כבוד השופטת רונן בת.א. 1585/00, בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר נגד התובע ביום 30.3.00.

בחנתי את טענות הצדדים, לרבות התנגדות הבנק לבקשה, וראיתי להיעתר למבוקש, מהסיבות כמפורט בהחלטה זו.

ביום 29.5.07 הורה בית המשפט (כבוד השופט ברוך) על הפסקת ההליכים בתובענה "...עד להכרעת בית המשפט העליון בע"א 4340/06 (הזהות במהותן לטענות אותן מעלה המשיב במסגרת התובענה הנוכחית), מבלי שתקופה זו תובא במניין תקופת ההתיישנות" (להלן - ההחלטה מיום 29.5.07).

לטענת הבנק, מאחר שטענות התובע בע"א 4340/06 זהות לטענות התובע בהליך דנן, כפי שגם ראה לציין בית המשפט בהחלטה מיום 29.5.07, "...קיים מעשה בית דין ביחס לכל טענותיו של לילוף שהועלו גם במסגרת התובענה דנן, הרי שבכל הכבוד אין בית משפט זה יכול עוד להזדקק לטענותיו, ושומה עליו לדחות את הבקשה לחידוש ההליכים בתיק" (סעיף 4 לתגובה).

הבנק מרחיב בעניין זה עד מאוד ומצא למלא עמודים על גבי עמודים של מלל, והכל על מנת להראות לבית המשפט כי הנושאים שמעלה התובע בתובענה דנן, נדונו בהליכים האחרים, וכדי 'לסייע' לבית המשפט הגדיל וערך טבלאות של טענות שנדונו והוכרעו לטענתו במסגרת ת.א. 1585/00 ובע"א 4340/06.

לעניין זה מוסיף הבנקומציין כי "משבית המשפט (הן בית משפט זה והן בית המשפט העליון) הכריע לגופן של כל טענות לילוף הרי שלא יכול להיות ספק, כי אף אם אין עסקינן בהשתק עילה הרי, ולכל הפחות, מתקיים בכל הטענות נשוא התובענה דנן השתק פלוגתא המונע מבית המשפט הנכבד להזדקק לתובענה דנן" (סעיף 53 לתגובה). 

הבנק גם טוען כי יש לדחות את הבקשה לחידוש ההליכים מהטעם שתביעת התובע התיישנה, מאחר שהאירועים נושא התובענה, נולדו ביום 15.2.00 וכי "...ביום 12.2.07, ו-3 ימים קודם להתיישנות התובענה, הגיש לילוף את התובענה דנן" (סעיף 17 לתגובה). לא זו אף זו, אלא שבית המשפט ראה להדגיש בהחלטה מיום 29.5.07, כי תקופת הפסקת התובענה לא תובא במניין תקופת ההתיישנות.

אמנם טוען הבנק כי משנתן בית המשפט העליון את פסק הדין בערעור ביום 21.4.10, היה על התובע להגיש את הבקשה לחידוש הליכים לא יאוחר מיום 3.5.10 וזאת לא עשה כדי שתביעתו לא תתיישן (בשים לב למועד פתיחת התובענה ימים ספורים טרם סיום תקופת ההתיישנות), אך איני מקבלת גישה זו של הבנק. כפי שנקבע בהחלטה מיום 29.5.07, לא תימנה תקופת ההתיישנות במשך כל תקופת הפסקת התובענה. גם אם התקיים התנאי לסיום תקופת הפסקת התובענה, קרי, מתן פסק הדין בבית המשפט העליון (בע"א 4340/06) הרי לדידי, כל עוד לא הגיש התובע את הבקשה לחידוש הליכים, וכל עוד לא הורה בית המשפט על פתיחתו מחדש של ההליך (התובענה דנן) הרי שעדיין חלה תקופת הפסקת התובענה. במצב דברים זה, אין למנות את תקופת ההתיישנות כל הזמן האמור ואין ליתן משמעות רבה למועד פניית התובע לבית המשפט בבקשה לחידוש ההליכים, ככל שהדבר מתייחס לנושא ההתיישנות.

גם אם היה ראוי שהתובע יפנה לבית המשפט בבקשה לחידוש הליכים מיד לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט העליון, עדיין אין בכך כדי להוות בסיס לסילוקה של התביעה על הסף מחמת התיישנות, בודאי שפרק הזמן שחלף אינו כה משמעותי.

לציין כי בעוד שבקשת התובע לחידוש התובענה היא קצרה ותמציתית במסגרת עמוד אחד בלבד הגם שכך כוללת את העיקר, ראה הבנק לצרף 21 עמודי תגובה עמוסי מלל וטבלאות - כל זאת כדי להסביר לבית המשפט, כי אין להיעתר לבקשה לחידוש הליכים.

הפכתי והפכתי בטענות הרבות שהעלה הבנק ולא מצאתי בהן כל בסיס או הסבר מדוע לא יחודשו ההליכים. כפי שנקבע בהחלטה מיום 29.5.07, התובענה שבכותרת הופסקה תוך שניתנה לתובע האפשרות לשוב ולחדשה (כמצוות תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בית המשפט אמנם ציין כי קיימת זהות בין טענות התובע בהליך דנן לבין טענותיו בע"א 4340/06 - אך בין כך לבין טענת הבנק לפיה כבר בשלב זה על בית המשפט לדחות את התובענה, בין אם מחמת מעשה בית דין ובין אם בשל השתק עילה/פלוגתא, הדרך ארוכה, שכן בענייננו מבוקש לחדש הליכים לתובענה שהופסקה ואינני דנה בשלב זה בכל בקשה אחרת.

ודוק, הבנק מבקש למעשה בתגובתו, כי בית המשפט ייצוק תוכן פרשני חדש לתוך ההחלטה מיום 29.5.07, וכן מבקש כי יקבע שמדובר במעשה בית דין ו/או בהשתק עילה/פלוגתא, וכי בית משפט כלל לא יזדקק להליך דנן והכל לאור התבטאות בית המשפט בהחלטה מיום 29.5.07 לפיה טענות התובע זהות בתביעה דנן ובע"א 4340/06. 

ככל שבפי הבנק טענות שונות המתייחסות לעילות התובענה, כמפורט בתגובתו, מן הראוי היה כי הבנק יפנה בקשה מתאימה לבית המשפט לאחר שההליכים יחודשו ולאחר הגשת כתב הגנה מטעמו ועל בסיס אלו או על בסיס בקשות רלוונטיות ניתן יהיה לבחון את הנטען.

מכל מקום, לא מצאתי כי הדרך הראויה להעלאת טענות בדבר מעשה בית דין ו/או השתק עילה/פלוגתא, היא במסגרת תגובה המוגשת בבקשה לחידוש ההליכים שהגיש התובע בהתאם להחלטה שיפוטית משנת 2007.

עוד לציין כי לטענת הבנק התיישנה תביעת התובע אלא שהבנק בעצמו מודה בטיעוניו כי התובע הגיש תביעתו שלושה ימים טרם חלוף מועד ההתיישנות. משכך, וודאי שאין זה המקרה בו בית המשפט יורה על סילוקה על הסף של תובענה מחמת התיישנות, בעיקר על רקע הלכות בית המשפט העליון בנושא סילוק על הסף  מטעם התיישנות, ושבעתיים כל זאת בטרם חודשו ההליכים.

להדגיש כי לשון בית המשפט בהחלטה מיום 29.5.07 ברורה וחד משמעית - בית המשפט הורה על הפסקת התובענה עד לסיום ההליך המתנהל בבית המשפט העליון (ע"א 4340/06). משמעות הפסקת התובענה - כי התובע רשאי לחדש את התובענה עם סיום ההליך בבית המשפט העליון. זאת ותו לא, ואין לצקת תוכן ופרשנות נוספים להחלטה מיום 29.5.07. ככל שלדעת בית המשפט היה מקום להורות על סילוקה של התובענה מהטעמים המפורטים בתגובת הבנק חזקה כי היה עושה כך כבר אז. משלא הורה בית המשפט על סילוק התובענה אלא רק על הפסקתה עד לסיום ההליך בבית המשפט העליון, הרי שפתוחה לפני התובע האפשרות לבקש חידוש ההליכים עם סיום ההליכים בע"א 4340/06.

אני סבורה כי אין לאפשר לבנק ל'נצל' את ההזדמנות להעלות טענות למעשה בית דין ו/או השתק עילה/פלוגתא והתיישנות במסגרת התשובה לבקשה לחידוש ההליכים לאחר שאלה הופסקו בהתאםן להחלטת בית משפט וודאי שאין מקום לעשות כך בטרם הוגש כתב הגנה מטעם הבנק ובטרם היתה באפשרות בית המשפט לבחון את טענות הצדדים.